פסק-דין בתיק ע"מ 3/11

השופטת רות לבהר שרון :

בפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתיק אימוץ 111/09 שניתן על ידי כב' השופטת רוטשילד ביום 4.9.11, בו נקבע כי התמלאו כלפי המערערים תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ")  והורה כי הקטינים, .... (להלן: " הקטינים" או " התאומים"), יוכרזו כברי אימוץ וכי האימוץ יהיה "אימוץ סגור".

הרקע והעובדות

1.         המערערים הינם הורי הקטינים. האם, המערערת, (להלן: " המערערת" או " האם") ילידת 16.5.73, גדלה ב... במשפחה חרדית. סיימה 12 שנות לימוד בפנימייה, ואינה עובדת. יחסיה עם הוריה מורכבים וטעונים. האב, המערער           (להלן:  " המערער" או " האב"), יליד 15.2.62, לומד בכולל 6 שעות ביום, אינו עובד מזה 20 שנה, ומתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי על רקע נפשי. למערערים שלושה ילדים: בת -... ילידת 2.11.07 (להלן: "הקטינה")  ושני הקטינים שהם התאומים, ילידי 27.8.09, והם נשוא הערעור.

טרם לידתה של הקטינה -...., הגיעו ללשכת הרווחה פניות הן מהמערער והן מאשת הרב בכולל בו למד האב, בהן הועלו ספקות באשר ליכולתה של המערערת לטפל בקטינה שתיוולד. גם המערערת פנתה ללשכת הרווחה וסיפרה על אלימות של המערער כלפיה. עם לידת הקטינה התקבל דיווח של העובדת הסוציאלית בבית החולים, לפיו ההורים יתקשו לטפל בקטינה עם שובה מבית החולים. בעקבות הדיווחים הנ"ל התכנסה ועדה לתכנון תוכניות טיפול עבור הקטינה. הועדה קבעה בין היתר, כי תעשה פנייה לבית המשפט לנוער לצורך הכרתה של הקטינה כ"קטינה נזקקת", וכי תינתן חוו"ד על-ידי מכון וגנר לאבחון מסוגלותם ההורית של ההורים. מסקנת המומחים מטעם מכון וגנר הייתה שההורים חסרי מסוגלות הורית לגדל את הקטינה. (חוו"ד מיום 18.3.08)

ביום 3.1.08 הוכרזה הקטינה כ"קטינה נזקקת" וניתן לגביה צו השגחה.

למרות חוות הדעת הנ"ל, להורים ניתנו מספר הזדמנויות, והוצעו תוכניות טיפול במסגרתן הם יטפלו בקטינה, אך ההורים לא פעלו על-פי תוכניות הטיפול, האב המשיך לנהוג באלימות כלפי האם וחלה נסיגה התפתחותית אצל הקטינה.

בעקבות זאת, הוחלט ביום 17.9.08 על-ידי ביהמ"ש לנוער כי הקטינה תוצא ממשמורת ההורים ותימסר למשמורתה של פקידת הסעד לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך 1960.

הקטינה עברה לשהות אצל אחותה של האם א'...ששימשה כאומנה זמנית לקטינה, אך שילובה בבית האחות לא צלח, וביום 11.4.10 הועברה הקטינה לבית משפחה אומנת בה היא שהתה עד למתן פסק דינו של בית משפט קמא.

כך גם הוגשה הבקשה להכריז על הקטינה כברת אימוץ.

תוך כדי ההליכים המשפטיים בעניינה של הקטינה, נולדו התאומים ביום 27.8.09, בשבוע ב-29 להריון כשהם פגים, והמשיב תיקן את תביעתו וביקש להכריז גם על הקטינים כברי אימוץ, ואולם בהמשך  חזר בו המשיב מבקשתו להכריז על הקטינה כברת אימוץ, זאת  נוכח מצבה הקשה, ולכן פסק דינו של בית משפט קמא מתייחס לקטינים בלבד, וכך גם הערעור.

2.         במהלך שהותם של הקטינים בפגייה טיפלה בהם האם במסירות רבה, עם זאת הצוות הרפואי והעובדת הסוציאלית של ביה"ח ציינו שהאם זקוקה לעזרה והדרכה.

ביום 5.11.09 בהסכמת ההורים הוכרזו הקטינים כ"קטינים נזקקים" והוחלט להעבירם למשפחת קלט עד למציאת משפחת אומנה. ביום 24.3.10 הועברו הקטינים למשפחת אומנה, ומאז הם נמצאים באותה משפחה.

בהערכה פסיכולוגית שנערכה לקטינים בתקופת שהותם בבית משפחת הקלט עלה כי הקטינים סובלים מאיחור התפתחותי, זקוקים לסביבה מטפחת ומעודדת ולדמות מטפלת קבועה, וכי הם בעלי צרכים מיוחדים.

לגבי .... בחוות דעת מכון שקד, שמונה כמומחה על-ידי בית משפט קמא, צויין כי תפקודו הקוגניטיבי נמוך מכפי המצופה לגילו, וניכרו אצלו קשיים בתחום ההתקשרות ובביטוי הרגשי.
  לגבי...., בחוות דעת מכון שקד , צויין כי אף הוא מראה איחור בתפקודו הקוגניטיבי ובהתפתחותו השכלית.

3.         בית משפט קמא מינה את ד"ר פז תורן (להלן: "ד"ר תורן") כמומחית מטעמו להערכת מסוגלותם ההורית של ההורים.

ד"ר תורן פירטה את הקשיים במסוגלותם ההורית של ההורים אך המליצה להשאיר את הקטינים במשמורת ההורים תוך תמיכה מסיבית של שירותי הרווחה. 

בחוות דעתה ציינה ד"ר תורן כי בדיקות האינטראקציה שערכה לבני הזוג וילדיהם מצביעות על תפקוד סביר של בני הזוג עם הקטינים, וכי למערערים נכונות רבה לטפל בילדיהם, וכי התנהלותם מלמדת שקיים סיכוי לשיפור התנהגותם או מצבם של המערערים  בעתיד הנראה לעין, בכפוף לעזרה כלכלית וטיפולית של רשויות הסעד. לבסוף קובעת ד"ר תורן כי ניתוק הקטינים מהמערערים הכמהים לגדלם תסב להורים נזק משמעותי.